הנותן המתנה והמקבל – אחד

מאת: נוה שרגאי
מורה לזן-יוגה ומטפלת ביוגה תרפיה. חיה ומתרגלת זן שנים רבות, ביניהן במנזר זן ביפן. כיום חיה בכליל

זה סיפור על טקס תה במנזר זן ביפן. ואיך זה קשור ליום העצמאות ולחיינו כאן.

כל חמישה ימים נערך טקס תה במנזר. זה היה גם היום שבו הדליקו את האש, חיממו את המים ומלאו את האמבט. והתקלחנו (שזה לסיפור אחר).

זה גם היה היום בו יכולתי להשאיל אופניים עם כידון צר לרכוב למרכז העיירה ולקנות משחת שיניים או פירות או שוקולד. יום שונה וחגיגי כזה הוא היה, שלרגע שובר את שגרת ימי הזאזן הארוכים והעבודה – המדיטציה שבישיבה, וזאת שבפעולה.

לבשנו את בגדי המנזר היותר יפים ונקיים שהיו. הנזירים – את הגלימות.

וב 11:00 בישר התוף על תחילת הטקס.

ישובים בשתי שורות בהונדו (המבנה הראשי). הנזירים הוותיקים בראש.

וטאנגן הראדה רושי, האדם בתמונה. נזיר. מאסטר זן. עיניים בהן צללתי אל תהומות של חמלה. והקול שנכח בהכל.

עוגה יפנית מוגשת לכל אחד מהנוכחים. לאחריה מוגש התה.

ושקט

תיפוף כפות הרגליים על הטאטמי

קולות הלגימה

נתינה

קבלה

שירת הציקאדות

שאיפה

ונשיפה

וכל מה שנקלט בחושים

בנוכחות פתוחה

ואין מה להוסיף

או לגרוע

קערת התה ננגעת

הודיה

כשכולם יסיימו לאכול ולשתות רושי סמה יזמין לשאול. כל שאלה.

וידבר מהבטן ישר למקום בו הלב שלי נפתח למילים של אמת. שלא דת קשורה אליהן ולא ארץ. החיים עצמם. החיים. התבונה האינסופית.

והחמלה שהיא אנחנו (וכמה ששכחנו…)

במשך שנים רושי סמה היה מקבל את התה בקערת תה שצבעה שחור. 

הצ'אוון – קערת התה היא יצירת אמנות בפני עצמה (וגם זה לסיפור אחר..)

ומפגש החומר עם כפות הידיים

והצבע הירוק הזה של התה

והרגע הזה של הטעם

ורק זה מה שיש

וזה בשכבה העדינה של הקצף

ובצליל מזיגת המים

באותו יום התה הוגש לרושי סמה בצ'אוון לבנה.

בתוך הדממה זז משהו

כמו אוושה דקה בחלונות הנייר

כשטקס התה הסתיים רושי סמה פתח בדברים

ואלה מזיכרוני :

"בוודאי שמתם לב שהיום קיבלתי את התה בצ'אוון לבנה. לא בשחורה כמו תמיד. הסיפור הוא כזה: לפני כמה ימים הגיע לבקר בחור שחי כאן כמה שנים בעבר. לפני שעזב נפגשנו באזור המטבח ושוחחנו קצת. לבסוף הוא ביקש שאתן לו מתנה להמשך הדרך. הושטתי את ידי למדף הקרוב ביותר, עליו היתה מונחת קערת התה השחורה בה שתיתי בטקסי התה כל השנים. הורדתי אותה, עטפתי אותה בבד שהיה שם ונתתי לו. הוא כ"כ שמח! לא האמין.

ייתכן שחלקכם חושבים שהוא חצוף שביקש, או שאתם לא הייתם מעזים.

אולי אתם מהרהרים מה עלה בגורלה של אותה צ'אוון…

יש לי רק דבר אחד לומר :

"הנותן המתנה והמקבל – אחד.

והקערה שמחה"

הבוקר הוזמנתי לטקס תה יפני מסורתי

שוב להגיע הביתה

העצמאות היא כל רגע

היא כאן ועכשיו

ולא נתנה לנו ע"י אף גורם חיצוני

ולעולם לא יכולה להילקח מאיתנו

היא גם לא של המדינה

ולא ראוי שימותו בשבילה

אולי האגו

העצמאות בנו

אנחנו ריבונות

כתר מעל ראשינו

ולב לבן כל כך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן