התחלתי לעסוק בשאלה הזאת לאחר שתלמידה פנתה אליי בנושא הזה– לדבריה כשהיא מתרגלת יוגה, מתעוררים לעיתים השדים – בגלל השקט בתרגול, החוסר בהסחות הדעת שמצויות תמיד בשפע בתוך החיים. עולים דברים ומתחילים להפריע, להציק.
השאלה הזאת שלחה אותי לחקירה. איך הטכניקה העתיקה של היוגה מנהלת את חיי הנפש?
התשובה הבסיסית היא – יוגה אינה עוסקת בפתרון ישיר של בעיות נפשיות כאלה ואחרות.
היא כן יוצרת מרחב פנימי שבו יש שקט נפשי שמתרחב והולך בתוך התרגול ומתוך התרגול אל תוך החיים.
היוגה, כמו המדיטציה מלמדת אותנו לשים דברים בפרופורציה. כלומר לא להישאב אחרי המחשבות.
בשילוב עם תרפיית גוף-נפש אנחנו לומדים לא להיבהל מהעוצמות שבהן התחושות האלה מגיעות, אנחנו לומדים בתוך התרגול לאפשר לעצמינו לחוות את התחושות הפיזיות שמגיעות ולחקור אותן, להניח להן להיות ולא לנסות להפטר מהן או לבנות על גבן תיאוריות וחרדות נוספות שנועדו למנוע מאתנו להרגיש לא טוב.
השורות האלה נכתבו בחלקן בעת רביצה בחופי סיני ומכאן הדימוי הבא – תרגול מתמשך ומתמיד דומה לרביצה על החוף , מקום בו אנחנו חשופים לתנאי הטבע והתבוננות במקצביו. חשופים לתנאי מזג האוויר, לשמש ולכוכבי השמיים. פעם הרוח נושבת בחוזקה ופעם בעדנה. מדי פעם הים סוער ואז הוא שוב שקט.
לעיתים חם עד מאוד עד שמגיעה בריזה נעימה.
הים נסוג ומתמלא מחדש.
כך הוא הדבר עם המקצבים הפנימיים שלנו.
בתוך התרגול היוגי והשהות בתנוחות – נצפה במה שמתעורר. ככל שמתגבשת תודעת התרגול אנחנו לומדים לצפות בסערות, בגאות והשפל, ברוחות המשתנות, כאילו היו שינויים במזג האויר.
חלק מהסערות ותנודות מזג האוויר אנחנו מייצרים בעצמינו ומאמינים לזה או לא בכל מקרה יש לזה אחיזה חזקה במחשבות והתחושות.
חלק אחר מהסערות והשינויים נובע מתנאים חיצוניים – תנועת הכוכבים והשפעות אחרות.
ממש כפי שתנועת הירח משפיעה על הגאות והשפל של מי הים. ועל המחזוריות של הנוזלים כגוף, דבר שבולט במחזור החודשי הנשי שמגיב לירח המלא או החדש.
כשעולה בידינו לבסוף ליצור את הריחוק הנדרש מהטבע שלנו, מסבך המחשבות, מההתניות והדפוסים שאתם אנחנו מזדהים. אז מתפנה מקום לרוח לעבור דרך קנה הבמבוק שהוא אנחנו.
לא מדובר בעצירה מוחלטת של ההזדהות עם דמותנו האנושית.
מספיק שיהיו שם הפוגות, גיחות של תובנות, איים קטנים בתוך אוקיאנוס החיים המושפע תדירות מתנאי מזג האוויר. איים קטנים של תודעה שקטה, שנוצרו מהיכולת להתבונן על המתרחש מבלי להזדהות איתו.
זה לא יעלים את האוקיאנוס והסערות האלה ימשיכו לקרות גם אחרי שנים רבות של תרגול. אבל האיים האלה יחברו עם הזמן זה לזה ויצרו רצפים של יכולת התבוננות מרחוק. שקט תודעתי. נקודת תצפית מעבר להתרחשות היומיות שמסעירה אותנו, מפזרת, מכאיבה ומנתקת את התודעה מהכאן ועכשיו.
יחד עם ההרפיה הזו ויכולת ההתבוננות אנחנו ׳מיושרים׳ עם כוחות הטבע האדירים ומניחים לתהליך ההאטה יוגי לקרות בתוכנו.
